החלטה בתיק ב"ל 23914-02-12

1.                 התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באירוע תאונתי שאירע לטענתו ביום 22.7.11 כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק). הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 28.12.11, בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עיסוק התובע במשלח ידו. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2.                 בתאריך 29.5.13 נשמעו בפנינו עדויות התובע ואשתו, הגב' מיטל אהרוני (להלן - האשה), אשר העידו בחקירה ראשית ונגדית. הנתבע לא זימן עדים מטעמו.

3.                 הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

עובדות המקרה לפי גרסת התובע

4.                 התובע, יליד 1966, צלם אירועים עצמאי במקצועי, מזה 20 שנה.

5.                 עבודת התובע התפרשה לטענתו על פני יום עבודה שלם ולמצער מהשעה 08:00 עד 16:00, כאשר בשעות הבוקר עסק התובע לדבריו בעבודה משרדית לרבות סידור תמונות באלבומים, הכנת ציוד לצילום בשעות הערב ופגישות עם לקוחות ובשעות הערב נהג התובע לצלם אירועים כגון חתונות באולמות (עמ' 2, ש' 23-29).

6.                 במועד הרלוונטי לתביעה, התובע התגורר בבית דו קומתי בנצרת עילית, כאשר בקומה הראשונה התגורר התובע עם משפחתו ואילו בקומה השנייה היה לתובע משרד; במשרד היה מעין בוידעם בו אחסן התובע ציוד עבודה כגון אלבומים וחצובות ואליו ניתן היה להגיע רק בעזרת סולם (עמ' 3, ש' 3-9; עמ' 4, ש' 11-21; לוח תצלומים - ת/4; להלן - הבוידעם).

7.                 ביום 22.7.11 בשעה 08:30 לערך, בעת שהייתו במשרדו והכנת הציוד לצילום אירוע בשעות הערב, טיפס התובע על סולם לצורך הורדת אלבומים מהבוידעם; התובע החזיק את האלבומים בידיו ובעת ניסיונו לרדת מהסולם, החליק ונפל על גבו כשהאלבומים נפלו עליו; התובע צעק מכאבים ואשתו אשר שמעה את צעקותיו מהקומה הראשונה ניגשה אליו ומצאה אותו על הרצפה (עמ' 3, ש' 10-19; ת/3, עמ' 1, ש' 13-20).

8.                 האישה הסיעה את התובע לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי (עמ' 3, ש' 22-24). עיון ברישום הביקור ( נ/1) מלמד, כי התלונה שנרשמה מפיו של התובע הינה " כאבים בגב תחתונה כחודש שמקרינים לרגל ימין, תחושה הרדמה ברגל ימין ושמאל באזור גלוטאוס". התובע הופנה לקבלת טיפול במיון. בעדותו, נשאל התובע אודות הרישום הרפואי והשיב, בין היתר, כי " יכול להיות שסבלתי מכאבי גב אופן שוטף ואולי אמרתי את זה לרופא, אם הוא שאל אותי" (עמ' 5, ש' 3-11).

9.                 עיון במכתב השחרור מהמיון מיום 22.7.11 ( ת/7) מלמד, כי התובע התלונן על כאבים בגבו התחתון תוך שצוין "לאחר התערבות ניתוחית בע"ש מותני, ממשיך טיפול שמרני, בזמן האחרון כאבים בירך שמאל" - מבלי שהוזכר כל  אירוע של נפילה מסולם בזמן העבודה.

10.             רק ביום 3.8.11, כ-10 ימים לאחר האירוע, ציין התובע לראשונה בפני הרופא המטפל כדלקמן ( ת/5):

"ב 22.7.2011 נפל בעבודה על הגב לדברו. היה במיון ב"ח אנגלי בוצע CT עמוד שדרה מותני ממצא בקע L4-L5 ...". כשנשאל התובע בהודעתו לחוקר הנתבע ובעדותו, מדוע רק במועד זה סיפר לראשונה לרופא המשפחה אודות האירוע, השיב כי זהו הרופא היחיד ששאל אותו אם האירוע אירע בזמן העבודה, אם לאו ( ת/3, עמ' 3, ש' 12-16; עמ' 4, ש' 5-8).

ההליך שהתקיים בפנינו וטענות הצדדים

11.             ביום 29.5.13 התקיים דיון הוכחות בתיק, בו נשמעה עדות התובע ואשתו. משהמחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת הפער בין גרסת התובע המגובה בעדות אשתו, לבין הרישומים הרפואיים ונפקות פער זה לענייננו, הודיעו הצדדים בתום דיון ההוכחות כי יסתפקו בסיכומיהם בהפניה לפסיקה רלוונטית התומכת בטענותיהם (עמ' 8, ש' 1-4).

12.             התובע הפנה בסיכומיו לפסיקה, אשר לפיה אמנם ניתנת חשיבות למסמכים הרפואיים שבסמוך למועד האירוע, אולם גם נפסק כי היעדר התייחסות לרקע לתאונה על ידי המבוטח אין פירושו תמיד העדר קיום אירוע תאונתי, כאשר הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המונחות בפני בית הדין (דב"ע (ארצי) נד/37-0 ציון גירת - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.6.04; בל (חי') 3585/07 כמאל נג'את - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.7.10).

13.             מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי התגלו סתירות בין עדות התובע לאשתו בשאלה אם האשה נכחה בעת בדיקת התובע על ידי הרופא המטפל בקופת החולים, אם לאו; וכן התגלו סתירות נוספות בין עדות התובע בבית הדין לבין הודעתו לחוקר הנתבע בשאלה אם אכן סיפר התובע לרופאים שנבדק על ידם ביום הפגיעה אודות האירוע, או שמא סיפר זאת לראשונה לרופא המשפחה ביום 3.8.11, כפי שמסר בהודעתו לחוקר הנתבע. לדידי הנתבע, טענת התובע לאירוע טראומטי ביום 22.7.11 אינה מתיישבת עם העובדה כי הוא לא הזכיר אירוע זה בפני הרופאים שבדקו אותו באותו היום.

14.             הנתבע הפנה לפסיקה, אשר לפיה יש ליתן עדיפות מכרעת לרישום במסמכים הרפואיים על פני העדות המאוחרת בבית הדין (דב"ע (ארצי) מב/0-160 עלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 281; דב"ע (ארצי) נז/151-0 דב יאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 68, בעמ' 72), כאשר בדב"ע (ארצי) נד/0-111 בן משה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.11.94 נפסק, כי על המבוטח להביא הוכחה ברורה לכך שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה כגון הודעה מיידית לרופא, שכן ידיעת דיינים היא כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. לפיכך, ביקש הנתבע לדחות את התביעה ולחלופין, למנות מומחה מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען (נפילה מסולם מגובה של 1-1.2 מטר) לנזק הנטען ותקופת אי הכושר הנטענת בגינו.

דיון והכרעה

15.             הלכה פסוקה היא, כי " ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (דב"ע מה/0-24 אברהם אזולאי - המוסד לביטוח לאומי, לקט 33.46; דב"ע נא/0-205 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222;  דב"ע נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי - משה דרור, פד"ע כד 545).